התלמוד הבבלי (מסכת בבא מציעא) הגדיר את תורת ההשקעות כבר לפני שנים רבות:
“לעולם ישליש אדם את מעותיו שליש בקרקע ושליש בפרקמטיא ושליש תחת ידו”.
כלומר, שליש בנדל”ן, שליש בסחורות ושליש במזומן.
ללמדנו שמאז ומעולם עסק המין האנושי בשאלה: מה לעשות עם הכסף?
בעידן שלנו אפשרויות ההשקעה רבות ומגוונות. השקעות בשוק ההון ומחוץ לשוק ההון, בארץ ובעולם, השקעות סחירות או לא סחירות ועוד.
על המשקיע לבחור את הקצאת הנכסים שלו בין האפשרויות השונות.
אבל זה לא מסתיים כאן…
אם בחרנו בהשקעות בשוק ההון יש לבחור את היחס בין השקעה במניות לבין השקעה באגרות חוב. אם בחרנו בהשקעות שלא בשוק ההון יש לבחור בין השקעה בנדל”ן, פרייבט אקוויטי, קרנות גידור, השקעה בחוב ישיר ועוד.
בכל קטגוריה אפשר להמשיך ולהגיע לרזולוציות דקות ועדינות יותר בתהליך קבלת החלטות ההשקעה.
נדמה אם כך, שתורת ההשקעות שהיתה ככל הנראה פשוטה ליישום בימי קדם, מורכבת ודורשת משאבים והבנה ניכרים כדי ליישמה כיום.
המורכבות הזאת לא נעלמה מעיניהן של המדינות שמעוניינות לשמור על האינטרסים של האזרחים שלהן. מטרתן היא שלא יפגעו אלה שאין ביכולתם הידע ו/או האמצעים להבין את עולם ההשקעות המודרני.
כפועל יוצר מכך מדינות בכל העולם, ובכלל זה בארץ, הקימו גופי פיקוח על תחום ההשקעות (בארץ זאת רשות ניירות ערך). במקביל חוקקו חוקים שמטרתם קיום מסחר הוגן במכשירי השקעה, שקיפות מידע לציבור ועוד.
בין היתר קבעה כל מדינה למי מותר שיציעו לו השקעות ובאיזה אופן וע”י מי ואיך מותר לעשות זאת.
יש הטוענים כי יש בכך פגיעה בדמוקרטיה, שכן מי שם את המדינה הדמוקרטית להחליט עבור אזרחיה במה מותר להם להשקיע ובמה לא. אולם, נושא זה אינו כה פשטני או רדוד. כשמצד אחד עומדים בעלי מקצוע בעלי ידע רב ועודף על פני אזרחים שעשויים לא לדעת או להבין דבר בנושא, יש בכך פתח להיווצרות תנאים לא הוגנים לעסקה.
הנחת העבודה של כל מפקחי ההשקעות בעולם היא שאדם שיש לו הרבה כסף מבין בהשקעות או שיש לו את האמצעים שיבדקו עבורו השקעות לעומק ובהתאם לקבל החלטות השקעה בצורה מושכלת. לקוח כזה נקרא “לקוח כשיר“. אולם, בעוד בכל העולם החזקה בהון בשווי מסוים מספיקה כדי להגדיר לקוח כ”לקוח כשיר”, בארץ זו לא דרישה מספיקה.
לא זו אף זו, ההון הנזיל הנדרש בארץ על מנת לשמש חלק מהקריטריונים לקביעה מי נחשב “לקוח כשיר” גבוה פי 3-4 מהמקובל בעולם המערבי.
דרישות החוק כדי להיחשב “לקוח כשיר”
להלן אציין מהן דרישות החוק כדי להיחשב “לקוח כשיר”. אין לראות בכך יעוץ משפטי.
ציטוט מתוך התיקון הראשון לחוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות התשנ”ה 1995- החוק מפרט (בין היתר) את כל הגופים המוגדרים כלקוחות כשירים (כגון קרנות נאמנות, קופות גמל וכיו”ב).
בסעיף 9 לתיקון קובע החוק את התנאים לכך שלקוח יחיד יחשב לקוח כשיר:
יחיד שמתקיימים בו שניים מאלה ואשר נתן מראש הסכמתו בכתב לכך שייחשב כלקוח כשיר לעניין חוק זה:
1. השווי הכולל של מזומנים, פיקדונות, נכסים פיננסיים וניירות ערך כהגדרתם בסעיף 52 לחוק ניירות ערך, שבבעלותו, עולה על 12 מיליון ש”ח.
2. הוא בעל מומחיות וכישורים בתחום שוק ההון או הועסק לפחות שנה בתפקיד מקצועי שדורש מומחיות בשוק ההון.
3. הוא ביצע לפחות 30 עסקאות, בממוצע, בכל רבעון במשך ארבעת הרבעונים שקדמו להסכמתו.
לעניין זה, “עסקה” – למעט עסקה שביצע מנהל תיקים בעבור יחיד הקשור עמו בהסכם לניהול תיק השקעות.
התנאים הראשון והשני כתובים לכאורה באופן ברור. אולם ניסיון להבין אותם כלשונם מעלה מספר תהיות או אפשרויות לפרשנות. לאורך השנים מאז נחקק החוק התייחסה רשות ניירות ערך במזכרים, חוות דעת ובפרקטיקה לפרשנות שלה לחוק. מסמך זה אינו משפטי ולפיכך לא מתיימר לפרש את החוק ו/או את הפרקטיקה הנגזרת ממנו.
ההשקעות בקרנות שאנו מציעים מיועדות ללקוחות כשירים בלבד.
אם אתה לקוח כשיר ומתענין בהשקעה בהלוואות ישירות לחברות, מגובות בנכסים בחו”ל באמצעות קרנות מתמחות, התקשר אלינו עכשיו או השאר פרטים ונחזור אליך בהקדם.